| הפסל "שכול" מורכב משלושה כדורי ברזל שהם שלושת החורים הכבדים שפעורים בליבי, בנפשי ובתודעתי, מאז אובדן אריק, בני בכורי, שנהרג בתאונה בשנת 1978 והיה רק בן 4.
החורים אמנם ריקים, אך כבדים ומעמיקים עם הזמן. יחד עם אריק מת חלק ממני וכאב פיזי, בלתי פוסק, נגרם מהחור הכבד הפוצע את הלב. נשמתי עסוקה ללא הרף במלחמה בשכחה. מאבק שהופך לחוויית החיים.
במשך שנים רבות המשיך אריק לגדול יחד עם אחיו: מקומו ליד השולחן, לצידי נשמר. הוא למד בבית ספר; קיבל צו גיוס, היה אח בוגר לאחיו הצעיר. הוא התמודד איתנו עם הגרושים שלי מאביו, התאהב יחד איתי בבעלי הנוכחי ואפילו נתן את שמו לאחותו הצעירה.
מתוך תחושת אובדן כוחות ואובדן שליטה, אחרי שנים רבות, החלטתי סוף-סוף "לקבור אותו". הבנתי שהמאבק הכריע אותי והדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לאמץ את הכאב כחלק מהותי של קיומי, לחזור לזכור את אריק כילד הקטן, שהיה במותו. לחיות עם הגעגועים ובעיקר להפסיק לשאול "למה?"
מתוך תחושת אובדן לבשו החורים צורה, קבלו נוכחות פיזית: נוצרו שלושה הגופים גדולים כבדים והריקים. אלו שלושת הכדורים שאני סוחבת מאז כל הזמן, בלי הפסקה, אפילו בשינה.
הזמן אינו מקל, המשקל של החורים אינו משתנה, אבל הכוחות שלי פוחתים.
| |